רותם שפירא

בית המשפט המחוזי בבאר שבע

רמ"ש 17660-03-11 כ נ’ א.כ

בפני כב’ השופטת צילה צפת

המבקש

ד.כ
ע"י עוה"ד ו. אפרת

נגד

המשיבה
י.א.כ
ע"י עוה"ד ג. נפתלין

החלטה

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בבאר שבע (כב’ הש’ גאולה לוין) מיום 10/3/11, בתמ"ש 13913-02-11, הדוחה את בקשת המבקש לשמוע את עדותו בהיוועדות חזותית [המונח לקוח בהשאלה מסע' 65א לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשנ"ו – 1996] (video conference), ממקום מושבו בספרד חלף הגעה לישראל. הבקשה הוגשה במסגרת תובענה שהגיש המבקש על פי חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), התשנ"א-1991.

הצדדים הינם בני זוג, אזרחי ישראל, נשואים כדמו"י משנת 2001 ולהם שני ילדים בני 8 ו- 6. בשנת 2007 נסעה המשפחה לספרד על מנת לנסות ולחיות שם, בשנת 2009 פרץ משבר בחיי הזוג ומאז 22/10/2009 הם אינם מתגוררים יחדיו.
במאי 2010 נטלה המשיבה את הילדים עמה והגיעה לישראל ומאז לא שבה לספרד. רק בחלוף כ- 9 חודשים, ביום 8/2/11, הגיש המבקש תובענה להחזרת הילדים לספרד על פי חוק אמנת האג הנ"ל.

המבקש עתר לשמיעת עדותו בתובענה באמצעות היוועדות חזותית עת הוא נמצא בספרד וזאת משני טעמים: ראשית, הוא הגיש בקשת תושבות בספרד וזו אושרה לו עקרונית, אלא שעל פי האישור עליו להשלים הליכים שונים בפרק הזמן בו עליו להגיע לישראל לצורך מתן העדות; שנית, הוא חושש כי יוצא נגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ, לבקשת המשיבה בבית הדין הרבני, ויהיה בכך לסכל את ההליכים שפתח בספרד בעניין הגירושין והמשמורת.
המשיבה התנגדה לבקשה בטענה כי אין היא מגלה עילה מספקת לחריגה מחובת ההתייצבות.

בימ"ש קמא, דחה את הבקשה תוך שסקר את הפסיקה הרלוונטית ואת הקריטריונים המנחים לצורך התרת עדות בהיוועדות חזותית תוך שהגיע לכלל מסקנה, כי אלו אינם מתקיימים בענייננו בהעדר "סיבה טובה" המונעת מהמבקש להגיע לישראל למתן עדות, מה גם שנותר ספק בדבר תום ליבו של המבקש. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור דנא.

בקשה שבפני חוזר המבקש על טענותיו בדבר "סיבה טובה" המונעת ממנו להגיע לישראל ומציין כי חוק אמנת האג דורש שלא להזדקק לפורמאליות ולאימות בתובענות אלו וכן מפנה לתקנה 295 ט’ לתקנות סדר הדין האזרחי, הקובעת כי בימ"ש רשאי מטעמים מיוחדים שירשמו לקבוע דרך אחרת לחקירת עדים ומכאן מבקש ללמוד מקל וחומר בדבר ההקלה על בעל דין בהליך על פי חוק אמנת האג.
המשיבה מאידך סומכת התנגדותה לבקשה על נימוקי בימ"ש קמא ומוסיפה כי כמעט מן הנמנע להתרשם מבעל הדין מרחוק ועל כן נדרש ממנו להתייצב פיסית.

דין הבקשה להדחות.

אמות מידה וכללי השימוש באמצעי היוועדות חזותית במשפט האזרחי טרם הוסדרו בחקיקה.

סע’ 13 (א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א -1971 קובע:

"(א) לפי בקשת בעל דין במשפט אזרחי רשאי בית המשפט, אם נראה צורך בכך למען הצדק ולפי התנאים שהורה עליהם, לצוות שעד או כל אדם אחר ייחקר בתצהיר על ידי אדם פלוני ובמקום פלוני שמחוץ לתחום שיפוטו של בית המשפט, ורשאי בית המשפט ליתן הוראה בכל דבר הכרוך באותה חקירה כפי שייראה סביר וצודק, ורשאי הוא להתיר לכל בעל דין להגיש את פרוטוקול העדות כראיה באותו משפט."

סמכות הניתנת לביהמ"ש בסע’ 13(א) לעיל, פורשה בפסיקה ככוללת גם את האפשרות לצוות על מתן עדות בהיוועדות חזותית [רע"א 3005/02 smithkline נ. אוניפארם, נו' (6) 865].

הסדר נוסף קיים בתקנה 15 לתקנות עזרה משפטית בין מדינות, תשנ"ט – 1999, הקובעת:

"ביקשו רשות מוסמכת, רשות מוסמכת זרה או בעל דין, שגביית עדות תיעשה באמצעות מערכת טלוויזיה סגורה בין-לאומית, רשאי בית המשפט לאשר זאת אם נעשו הסידורים כדי לאפשר את אלה:
(א) לבית המשפט ולבעלי הדין – לצפות בעד בכל מהלך העדות, לשמוע אותו ולהציג לו שאלות;
(ב) לנאשם – לשמור על קשר עם סניגורו, ולהציג שאלות לעד באמצעותו.

אין ספק כי מחד, התפתחות הטכנולוגיה מאפשרת היום גביית עדות בהיוועדות חזותית, אך מאידך, אין להתעלם מכך שלאמצעי היוועדות חזותית גם חסרונות ובעיות, שעיקרם העדר מרות ישירה של בית המשפט על העד הנמצא במרחקים, מה גם שהשימוש בכלי זה פוגם בהתרשמות הבלתי אמצעית של ביהמ"ש מהעדים.

הפרשנות שניתנה בפסיקה לסע’ 13(א) הנ"ל בהקשר של היוועדות חזותית, הייתה פרשנות מצמצמת המתווה שלושה קריטריונים מצטברים שקיומם נדרש על מנת להתיר עדות בהיוועדות חזותית, ועל פיהם: על המבקש להוכיח כי פנייתו לבית המשפט נעשתה בתום לב; העדות רלוונטית לשאלות השנויות במחלוקת; קיימת סיבה טובה המונעת הגעת העד לחקירה בבית המשפט [ראו: ע"א 84/51 בירד-קלינגהופר נ. בלום, ו' 198; רע"א 3810/06 דורי נ.שמאי גולדשטיין www.nevo.co.il]
זאת ועוד, בימ"ש החמיר אף יותר כאשר דובר בבקשה לגביית עדותו של תובע ונקבע כי רק במקרים יוצאי דופן תינתן רשות לכך [רע"א 4649/92 פקיד שומה נ. גהל, מז' (1) 564; ע"א 84/51 הנ"ל]

בין הטעמים שהוכרו כטעמים טובים להימנעות מהגעה לעדות בארץ, נמצאו: מצב בריאותם של עדים [ע"א 84/51 הנ"ל; רע"א 4649/92 הנ"ל] מצב ביטחוני במדינה [רע"א 3005/02 הנ"ל]. לעומת זאת נקבע, כי חשש מצו עיכוב יציאה מן הארץ ע"י נושים, או בשל הליך פלילי אינו מהווה סיבה טובה להתיר עדות מחוץ לישראל [בר"ע 109/68 רייך נ. המר, כב (2) 306; ע"א 7516/02 פישר נ. צבי יוכמן (לא פורסם).

בהליכים על פי חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), התשנ"א – 1991, נקבע באמנה וכן קבע מתקין התקנות, מסלול פרוצדוראלי מהיר ומקל על התובע, תוך ראיית תכלית האמנה להחזיר מצב לקדמותו במהירות האפשרית. מתקין התקנות היה מודע לכך, כי על פי מהות ההליך, ההורה התובע אינו נמצא בישראל ועל כן פתר אותו מהתייצבות לדיון, אלא אם דרש זאת בית המשפט מטעמים מיוחדים שירשמו ואזי מוסמך הוא לקבוע דרך אחרת לחקירתו [תקנה 295ט (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד -1984]. דא עקא, התקנות אינן מאפשרות אופציה שכזו כאשר בוחר בעל הדין להעיד מיזמתו. ומכלל ההן נשמע הלאו. משמעו של דבר כי גם בהליך על פי אמנת האג, אין לסטות מאמות המידה שנקבעו בפסיקה, המצדיקות מתן היתר לשמיעת עדות בהיוועדות חזותית. הוסף על כך, כי במקרה דנא, המבקש הוא יוזם ההליך בכללותו ולאחר שיהוי ניכר [רע"א 4649/92 לעיל]. יש לפיכך לפנות לבחינת קיומן של אמות המידה לאישור עדות בהיוועדות חזותית, האם מתקיימות הן במקרה דנא. להמשך קריאה

בית משפט השלום בקריות

ה"ת 19938-01-11 גליקסברג נ’ מדינת ישראל

בפני כב’ השופטת טל תדמור-זמיר

מבקשים
ארקדי גליקסברג

נגד

משיבים
מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה להחזרת תפוס לפי סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט – 1969 (להלן: "הפסד"פ").
התפוסים על פי הבקשה הינם: 9 מארזי מחשב, שלט בקרה, 2 מצלמות, 2 ממירים וסך מזומן של 2,399 ₪ במזומן (להלן: "התפוסים").

תמצית העובדות והשתלשלות ההליכים

ביום 16.12.10 תפסה המשטרה התפוסים בעסקו של המבקש ברחוב קרן היסוד 64, קרית ביאליק וזאת על פי צו בית משפט מיום 15.12.10.

כעולה מדו"ח החיפוש ומדו"ח הפעולה מיום 16.12.10,החיפוש נעשה עת נכחו לקוחות בעסק אולם אין חתימת עדים על דו"ח החיפוש.

כעולה מחומר החקירה, ביום 17.1.11, הוזמנה חוות דעת לגבי התפוסים, אולם זו לא נערכה עד היום והמשיבה אף לא הגישה בקשה למתן צו לחדירה למחשב והפקת פלט.

ביום 11.1.11 הגיש המבקש בקשה להחזרת תפוס וביום 17.2.11 נערך דיון בבקשה.

תיק החקירה נמסר לעיוני.

טענות ב"כ המבקש
• העסק של המבקש מספק שירותי גלישה באינטרנט ותפיסת התפוסים בוצעה מבלי שהתגבש יסוד סביר להניח שהם שימשו לצרכים אסורים כנדרש על פי סעיף 235 לחוק העונשין התשל"ז- 1977 (להלן: "חוה"ע"). גם מתן צו החיפוש על ידי בית המשפט לא מייתר את הצורך לגבש את ה"יסוד סביר להניח" הנדרש בעבירה מסוג זה.

• צו החיפוש נערך שלא בנוכחות שני עדים שאינם שוטרים כמתחייב מהוראות סעיף 26 לפסד"פ והמשיבה אף חדרה לחומר המחשב ללא נוכחות שני עדים שאינם שוטרים.לכן יש להורות על השבת המחשבים התפוסים לאלתר.

• המשיבה לא ביקשה וממילא גם לא קיבלה אורכה להחזקת המחשבים התפוסים מעבר ל-48 שעות כמתחייב מהוראות סע’ 32 (ב) לפסד"פ- משכך, למשטרה אין סמכות להחזיק במחשבים התפוסים.

• המשיבה תפסה 2 מצלמות שמהוות ציוד תמים לחלוטין אשר שימש כאמצעי אבטחה מפני פעילות עבריינית.

• הכספים התפוסים מהווים כספי פידיון בית העסק המספק לקהל הרחב שירותי גלישה "כשרים למהדרין" ומכל מקום, נפסק בעניין זה כי לא ייתפסו כספים החשודים ככאלו שנתקבלו כתוצאה ממשחק אסור, ואם נתפסו – יושבו לידיו של הטוען לזכות בהם.

• גם משנתגבשה "תשתית ראייתית לכאורית" לכך כי בתפוסים נעשה שימוש בדרך של "משחק אסור", מחויב השופט לשקול חלופת מעצר לאותם התפוסים.

• התפוסים מוחזקים בתחנת המשטרה, תחת כיפת השמיים כשהם חשופים לנזקי מזג האוויר אשר אף עלולים לגרום למבקש נזק ראייתי לצד הנזק הקנייני. טעם זה אף הוא מצדיק השבה מיידית של התפוסים לידי המבקש.

טענות ב"כ המשיבה
בתיק קיימת חוות דעת המלמדת כי התפוסים שימשו לצורך ניהול משחקים אסורים. בנסיבות, יש לגזור גזירה שווה מבג"צ 2393/91 עזריאל פרידנברג נ’ שופטת השלום בתל-אביב, הגב’ מרים סוקולוב פד"י מה (4) 490 (1991) להלן: "בג"צ פרידנברג") ולהורות על חילוט המוצגים.

לגבי שמירת טיב המוצגים, טען ב"כ המשיבה כי ניתן לדון בטענה במסגרת תיק אזרחי ולא במסגרת הדיון הפלילי. להמשך קריאה

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו

ת"צ 30284-01-10 דבוש נ’ קונקטיב גרופ בע"מ ואח’

בפני כב’ השופטת רות רונן

תובעים שמעון דבוש
ע"י ב"כ עו"ד שפרן

נגד

נתבעים 1. קונקטיב גרופ בע"מ
2. עמית חיקה
3. שי בן עמית
ע"י ב"כ עוה"ד דקל ואנטמן

החלטה

המבקש הגיש כנגד המשיבה תביעה, ובקש כי בית המשפט יכיר בתביעה כתביעה ייצוגית. עניינן של הבקשה ושל התביעה, במכרזים הנערכים על ידי המשיבה 1 (להלן: "המשיבה") באתר 1BUY1 (להלן: "האתר").

שיטת הפעולה של האתר היא כזו שמוצעים בו מוצרים שונים (מוצרי חשמל, קטנועים ומכוניות), למכירה. כל משתתף מציע הצעת מחיר לרכישת המוצר, כאשר המחיר המרבי נקבע מראש. כדי להציע הצעה במכרז, על המשתתף לשלם דמי השתתפות, המשתנים ממכרז למכרז. בנוסף עבור מכרז מסוים עשויים דמי ההשתתפות להשתנות לפרק זמן מסוים. המכרז קובע גם פרק זמן מסוים שלאחריו המכרז ייסגר. פרק זמן זה עשוי להשתנות בהתאם לשיקול הדעת של מפעילי המכרז. כך, כדי "לסגור" את המכרז, נדרשת כמות מינימאלית של הצעות, ומכרז עשוי לא להיסגר, עד שיוגשו הצעות בכמות השווה או עולה על כמות הסגירה.

אם המציע מציע הצעה שהוצעה כבר, הצעה זו מתבטלת, יחד עם כל ההצעות האחרות הזהות לה. מבין ההצעות שלא נפסלו, זוכה במכרז המציע שהצעתו היא הגבוהה ביותר (כלומר הקרובה ביותר למחיר המרבי שניתן היה להציע עבור המוצר). הזוכה זוכה לרכוש את המוצר תמורת תשלום בסכום הצעתו שזכתה במכרז.

טענות הצדדים
המבקש טען כי המכרזים באתר הם הימורים אסורים. לטענתו, המשיבה הטעתה אותו ביחס למהות האתר – שאינו אתר מכרזים. זאת משום שחרף העובדה כי האתר מוגדר כאתר למכרזים, אין מדובר במכרזים כלל, אלא באתר של משחקי הימורים.

המבקש טען כי המכרזים באתר הם משחקי הימורים כהגדרתם בס’ 224 לחוק העונשין תשל"ז – 1977. לטענתו הוכח שההשתתפות במכרז שבאתר היא הימור, על פי הגדרת המונח בחוק העונשין. המבקש הפנה בהקשר זה לקביעת משרד האוצר לפיה משחקים כגון המשחק באתר, המכונים "משחקי ההצעה הייחודית הגבוהה ביותר", הם הימורים. כך קבע משרד האוצר ביחס לאתר שכלליו זהים כמעט לחלוטין לכללי האתר, אתר "מקס פרייס". מסקנה זהה עולה גם מחוות הדעת של ארגון "אמון הציבור" מיום 9.3.10. מדובר בארגון המרכזי להגנת צרכנים בישראל, והוא חיווה את דעתו ביחס למכרז שכלליו זהים לאלה של המכרז באתר. גם בית משפט השלום קבע בת.א (ת"א) 43296/03 כי מכרז כגון המכרז דנן הוא חוזה הימורים אסור.

המבקש התייחס לטענת המשיבים לפיה קיימת שיטה לזכות במכרז, וכי לכן ישנם משתתפים הזוכים יותר מאחרים, ומכאן שאין מדובר בהימור. המבקש טען כי אף אם נכונה הטענה לפיה ישנה אסטרטגיה במשחקים, העשויה להקנות למשתמש בה יתרון הסתברותי מכריע על פני משתתפים שאינם משתמשים בה, הדבר אינו משנה לענין סיווג המשחק שבאתר כ"הימור". כך, על פי הטענה, בכול משחקי המזל קיימות אסטרטגיות וסוגי מומחיות או ידע שעשויים להגדיל במעט את סיכויי הזכייה של משתתפים מסוימים. להמשך קריאה

בית משפט השלום בכפר סבא
30 מרץ 2011
ת"א 5201-08 אבישי מתיה פרידלנד נ’ עירית כפר סבא ואח’

בפני כב’ השופטת רחל קרלינסקי

התובע
אבישי מתיה פרידלנד

נגד

הנתבעת
עירית כפר סבא

פסק דין

1. בפני תביעת לשון הרע שהגיש התובע כנגד הנתבעת בגין פרסום תגובה בכתבות עיתונאיות שפורסמו באתרי אינטרנט, האחד: ב"חדשות NRG " מיום 28.10.08, והשני -מאותו מועד בכתבה באתר "LOCAL כפר סבא – הפורטל המקומי" וכן בעיתון קול הכפר מיום 31.10.08.
בכל הכתבות הנ"ל לטענת התובע, הוצאה דיבתו רעה, והוא הוצג כבעל שיקולים זרים בפעילותו הציבורית, ולמרות שנדרשו נציגי הנתבעת להתנצל ולפצותו, לא הסכימו לכך.

רקע

2. התובע היה בתקופה הרלבנטית תושב העיר כפר סבא, ושימש בין היתר, כיו"ר ועד הפעולה של שכונת גני אלרם בה התגורר.
כתוצאה ממפגע בריאותי, שנגרם במהלך שנת 07′, בשכונתו בגין פריצת ביוב שקיבל ביטוי בריחות עזים ובהימצאותם של חומרים תעשייתיים מסוכנים בסמוך לבית הספר ע"ש גולדה מאיר, החל פועל למען תושבי השכונה ותלמידי בית הספר ושמירה על בריאותם.
לאחר איסוף מסמכים הוגשה ביום 28.10.08 תביעה ייצוגית כנגד הנתבעת ע"ס של 365,200 ₪ בביהמ"ש המחוזי בת"א לה הצטרף כעותר. במסגרת התביעה הנ"ל נדרשה הנתבעת לשאת בתשלום פיצוי כספי בגין נזקי גוף ורכוש שנגרמו לתושבי שכונת גני אלרם בכ"ס.
התביעה הייצוגית הנ"ל קיבלה חשיפה ופרסום ארצי נוכח תוכנה העוסק בנושא איכות הסביבה.
בעקבותיה פורסמו 4 כתבות עיתונאיות הסוקרות את הגשת התביעה הייצוגית.
לטענת התובע, במקום הצטרפות והרתמות של הנתבעת ונציגיה לפתרון הבעיה של המפגע הסביבתי הנ"ל, בחרו האחרונים להירתם למסע רדיפה אישי שכל חיציו הופנו אליו תוך הכפשת שמו ובני משפחתו והשמצתו.
הדבר בא לידי ביטוי בתגובות הנתבעת שנמסרו בכתבה עיתונאית בחדשות NRG, שם פורסם כי:

"מעיריית כפר-סבא נמסר בתגובה, כי "תביעה זו מצטרפת לשורת הצעדים שמר מתיה נוקט בהם, מתוך מניעים אובססיביים אישיים בלתי מובנים. עיתוי הגשתה ערב בחירות אינו מקרי וגם עו"ד המייצג את התובעים, איש פוליטי המתמודד למועצת העיר, חושף בעליל את היותה של תביעה זו כלי ניגוח פוליטי כנגד ראש העירייה המתמודד בבחירות הקרובות, אולם הניגוח פועל ישירות גם כנגד המערכת העירונית כולה, לרבות עובדים ובעלי תפקידים שעושים מלאכתם נאמנה וטורחים למען הציבור. מצער לראות כיצד שיקולים אינטרסנטיים פוליטיים הגובלים בשיקולים זרים תוך ניצול ציני של שכונה ותלמידי בית ספר, בהם שוקדת העירייה…"

לטענת ב"כ התובע, יש באמירות אלה רצף מתוכנן של ביטויי שנאה, ביזוי והשתלחות חסרת רסן, ובוודאי לשון הרע כנגד התובע, תוך שהן מטילות אות קין עליו ומכפישות את שמו ברבים בקרב כלל קהילת הדיירים בשכונת אלרם בכ"ס ונועדו לפגוע בשליחותו כנציג ציבור ו/או במקצועו כאיש תקשורת.

3. לטענת הנתבעת, היה זה דווקא התובע שבחר בסדרת פעולות שמטרתן להציק לה בכל דרך שמצא לנכון, והכל בשל יריבות פוליטית מקומית וניסיון מצידו לתפוס כותרות שיסייעו לו במאבקו הפוליטי על גבי הנתבעת.
הואיל והתובע פעל לטענתה, ממניעים פוליטיים, הרי מטרת התביעה גם כן להציגו כמי שנאבק בנתבעת לצרכים פוליטיים, וזאת כאשר התובע הוא איש פוליטי אשר הצהיר על כוונות פוליטיות, ואף תמך באחד המתמודדים בבחירות האחרונות לראשות העיר של הנתבעת.

להמשך קריאה

בית משפט השלום בחיפה
ת"פ 39235-02-11 מדינת ישראל נ’ אבו פח’ר(עציר) 03 אפריל 2011

39221-02-11

בפני כב’ סגנית הנשיא, שופטת אורית קנטור
המאשימה מדינת ישראל

נגד

הנאשם אמין אבו פח’ר (עציר)

נוכחים:
ב"כ המאשימה – עו"ד לרנר
ב"כ הנאשם – עו"ד פרחובניק – סנגוריה ציבורית
הנאשם –באמצעות הליווי

גזר דין

1. הנאשם הואשם, בכתב אישום מתוקן, בעבירות של זילות בית המשפט, איומים, כתיבה והשחתת פני מקרקעין והטרדה באמצעות מתקן בזק – עבירות על סעיפים 255 + 192 + 196 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977, ולפי סעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב 1972.
על פי כתב האישום – במהלך שנים 2010-2011, ובעקבות פסק דין שניתן בבית הדין הדרוזי השרעי בעכו ואשר הנאשם לא היה שבע רצון ממנו, הטריד הנאשם את השיח טריף– ראש העדה הדרוזית בישראל ואב בית הדין לערעורים של בית הדין הדרוזי השרעי ואת השיח חלבי, דיין בבית הדין הדרוזי השרעי בעכו, נהג בזילות כלפי דיינים אלו וכלפי בית הדין השרעי, השחית פני מקרקעין ואיים על השיח חלבי באמצעות השיח טריף בפגיעה שלא כדין בחייו, בכבודו ובפרנסתו.
2. על פי כתב האישום המתוקן, שלח הנאשם ממכשיר הטלפון הסלולארי שהיה ברשותו כ-300 מסרונים לטלפון הסלולארי שהיה ברשות השיח טריף, כאשר חלק מהמסרונים כללו תכנים של גידופים נגד הדיינים הנ"ל ואף איומים ביחס לשיח חלבי.
בכתב האישום מפורטים 40 מסרונים מהרשימה הנ"ל, כאשר המסרונים הנושאים את האותיות יג’, כב’ ו-מ’ מהווים, בין היתר, איומים על השיח חלבי.
3. בסמוך לתאריך 23/01/11, השחית הנאשם פני מקרקעין ונהג בזילות כלפי בית הדין השרעי באופן שכתב בטוש על החלק השמאלי של קיר הכניסה לבית הדין מילות גנאי כנגד בית הדין בשפות העברית והערבית, כמפורט בעובדה א2 לכתב האישום, וכן הניח פתקים מתחת לדלת הכניסה של בית הדין, שהכילו מילות גידוף וגנאי נגדם, כמפורט בעובדה הנ"ל.
4. הנאשם הודה בעובדות כתב האישום בתאריך 24/03/11, בית המשפט הרשיע אותו בעבירות שיוחסו לו והצדדים טענו לעונש בתאריך 27/03/11 כמפורט בפרוטוקול.
ב"כ המאשימה הגישה גיליון הרשעות קודמות, לפיו לנאשם הרשעה קודמת משנת 1999, בעבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, גניבה והפרעה לשוטר. ב"כ המאשימה חזרה על עובדות כתב האישום וציינה כי הרקע למעשיו של הנאשם הוא פסק דין שניתן על ידי כב’ הדיין חלבי בתאריך 24/10/07, לפיו הוכרזו הנאשם ובת זוגו דאז כגרושים, אך הנאשם אשר חלק על אותו פסק דין, במקום להגיש ערעור בחר לפעול בדרכים המפורטות בכתב האישום.
ב"כ המאשימה הגישה פסיקה התומכת בטיעוניה ועתרה להטיל על הנאשם מאסר בפועל לתקופה ממושכת ומאסר על תנאי משמעותי, מרתיע ולתקופה ממושכת. כן ביקשה לתת ביטוי לאובססיביות בה נהג הנאשם במעשיו הפסולים, שכן אין מדובר במעשה חד פעמי אלא במאות מסרונים.
5. ב"כ הנאשם ביקש לאבחן בין עניינו של הנאשם לבין עניינם של הנאשמים נשוא פסקי הדין שהגישה המאשימה, באשר לטענתו לאותם נאשמים היה עבר פלילי עשיר. לדברי הסנגור, הנאשם שלח את המסרונים באמצעות מתקן בזק ולא פנים אל פנים, והנאשם לא ניסה ליצור קשר ישיר עם אותם דיינים.
אשר לעבירת האיומים, ציין הסנגור כי אין מדובר באיומים ברף העליון ואין מדובר באיומים מפורשים, שכן עיקר העבירות של הנאשם מתבטא בהטחת עלבונות וגידופים.
הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה וחסך זמן שיפוטי יקר, במעשיו לא ניסה הנאשם להשפיע על החלטה שיפוטית, שכן הדיון בבית הדין השרעי הסתיים לפני שנים והנאשם פנה למנהיג הרוחני של העדה הדרוזית, דבר שהוא מקובל בעדה זו, בניגוד למצבו בערכאות האזרחיות. להמשך קריאה

בפני כב’ השופטת שרון גלר
התובעת קרין מגריזו

נגד

הנתבעת טו גו הלבשה והנעלה בע"מ
נוכחים:
ב"כ התובעת – עו"ד שפטר . התובעת בעצמה
ב"כ הנתבעת – עו"ד ליכטנשטיין. מר אהרון רחמני – בעל מניות בנתבעת

החלטה
נקבע להוכחות ליום 24.1.11 שעה 09.30.
כל צד ידאג לזימון עדיו.
אמליץ לצדדים ולבאי כוחם להקדיש מחשבה שניה לאפשרות של הכרעה בדרך של פשרה בתיק זה.
כפי שהובהר לצדדים במהלך הדיון כעת ומחוץ לפרוטוקול, אני סבורה כי הכרעה כאמור רצויה לשני הצדדים הן במישור קניית הסיכון והן מכיוון שתוצאת ביניים אפשרית ממילא נוכח המחלוקות בתיק, גם בפסק דין מלא. להמשך קריאה

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו

12 אפריל 2011
ת"א 2316-07 איסטלקום ואח’ נ’ מוטורולה ישראל ואח’
כב’ השופט מאיר יפרח

התובעות: 1 איסטלקום בע"מ
2 איי.סי.אי ציוד סלולרי בע"מ
נגד

הנתבעות: 1 מוטורולה ישראל בע"מ
2 מוטורולה תקשורת ישראל בע"מ
3 מוטורולה דרום – ישראל בע"מ

פסק דין

פתח דבר
התובעת 2 והנתבעת 2 התקשרו בחוזה שעניינו נסב על אפרכסת המתאימה לשילוב במכשיר טלפון סלולרי המקובע ברכב ("ספיריט") ותושבת מתאימה. האפרכסת נועדה לאפשר לנוסע ברכב לנהל, בפרטיות מלאה, שיחה במכשיר הטלפון במהלך הנסיעה ברכב. השאלות הצריכות הכרעה הן שתיים: כלום הסדיר החוזה גם את סוגיית הזכויות באפרכסת; ואם כן – מה היה תוכן ההסדר.

הצדדים
1. התובעות, חברת איסטלקום בע"מ וחברת איי. סי. אי ציוד סלולרי בע"מ (להלן: "איסטלקום" או "התובעות"), עוסקות בייצור ומכירה של ציוד נילווה לטלפונים ניידים. הנתבעות, מוטורולה ישראל בע"מ, מוטורולה תקשורת ישראל בע"מ ומוטורולה דרום – ישראל בע"מ (להלן: "הנתבעות" או "מוטורולה"), שייכות לקבוצת מוטורולה העולמית, ועוסקות בין היתר בפיתוח טלפונים ניידים ואבזרים נלווים להם.

עיקרי העובדות שהוכחו
2. חלק הארי של העובדות אינו שנוי במחלוקת של ממש בין בעלות הדין. מנגד, נטושה המחלוקת המרכזית על המשמעות שיש לייחס לעובדות ובמיוחד אלה נוגעות לעניין מסגרת הקשר החוזי.

3. מוטורולה מייצרת בין השאר מכשיר טלפון נייד, הקבוע ברכב (להלן: "ספיריט"). ניהול השיחה בספיריט נעשה בלא פרטיות, שכן המשוחח היה נעזר ברמקול על מנת לשמוע את בן שיחו. כל יושבי הרכב יכולים היו אפוא לשמוע את שני בעלי השיחה.

4. מוטורולה הייתה מעוניינת באפרכסת שתתחבר אל מכשיר הספיריט, תאפשר ניהול שיחה תוך שמירה על פרטיות הדוברים ותוחזר לאחר מכן לתושבת. איסטלקום הציגה בפני מוטורולה אב טיפוס לאפרכסת שהייתה בידיה כחלק מדיבורית שולחנית שייצרה (סעיפים 10 – 12 לתצהירו של לובטון).
בראשית שנת 2003 הזמינה מוטורולה את איסטלקום להציע לה הצעה לפיתוח ולייצור של אפרכסת שתחובר אל מכשיר הספיריט (להלן: "האפרכסת" או "המוצר"). המשא ומתן לקראת כריתת החוזה נוהל על ידי מר אלברט חורי, מנהל באיסטלקום (להלן: "מר חורי") ומר יוסי לובטון שכיהן כמנהל מחלקה ביחידה העסקית של טלפונים לרכב במוטורולה (להלן: "מר לובטון").

5. במסגרת ההתקשרות מסרה מוטורולה לאיסטלקום, גרסאות אחדות של מפרט טכני הכולל את דרישות מוטורולה לגבי המוצר. ביום 3.3.03 שלח מר לובטון למר חורי הזמנה (בדואר אלקטרוני) להציע למוטורולה הצעות לייצור ולפיתוח של המוצר (נספח ד’ לתצהיר מר חורי). מר לובטון ציין בהזמנה: "Please prepare a quotation for 10k, 20k, 50k, engineering cost and product availability" של המוצר. להזמנה זו צורף מפרט טכני של האפרכסת. גרסאות מעודכנות של המפרט הועברו לאיסטלקום במועדים אלה: 11.3.03, 13.3.03 (נספח ה’ לתצהיר מר חורי) ו-22.5.03 (נספח ו’ לתצהיר מר חורי). להמשך קריאה

בית משפט השלום בראשון לציון
ת"פ 6711-03-10 מדינת ישראל נ’ לוי ואח’
22 מרץ 2011

בפני כב’ השופט רפי ארניה
המאשימה מדינת ישראל

נגד

הנאשמים 1. רמי לוי
2. גורג יחזקאל בסון
3. משה ציון דבש
4. עוז (עזרא) חקאק – נמחק
5. יחזקאל דיווה
6. עוזי שמש
7. שלמה כזיס – לא בעניינו
8. אברהם נחום
9. שלמה פרוימוליץ

נוכחים:
ב"כ המאשימה עו"ד תובל דורי
ב"כ נאשם 1 – עו"ד רן קרוייט
ב"כ הנאשם 2 – עו"ד וישניה
ב"כ הנאשם 3 – עו"ד גיגי
ב"כ הנאשם 8 – עו"ד וישניה
ב"כ נאשם 9 – עו"ד עמית בר טוב

החלטה

נקבע לדיון בעניינם של הנאשמים 2 ו-8 ליום 2/5/11 שעה 08:00.

הנאשמים 2 ו-8 מוזהרים על חובת התייצבותם לדיון שאם לא כן רשאי בית המשפט לדון בעניינם בהעדרם.

הכספים אשר הופקדו חלף צוי ההבאה כנגד נאשמים 2 ו-8 יושבו לידיהם.

ניתנה והודעה היום ט"ז אדר ב תשע"א, 22/03/2011 במעמד הנוכחים.

רפי ארניה, שופט

החלטה

נקבע לדיון ליום 28/6/11 שעה 14:30.

הנאשמים מוזהרים על חובת התייצבותם לדיון שאם לא כן רשאי בית המשפט לדון בעניינם בהעדרם.

ניתנה והודעה היום ט"ז אדר ב תשע"א, 22/03/2011 במעמד הנוכחים.

רפי ארניה, שופט

הכרעת דין

אני מתיר את תיקון כתב האישום ומתיר לנאשמים לחזור בהם מכפירתם בכתב האישום.

נוכח הודאת הנאשמים בעובדות כתב האישום המתוקן, הנני מרשיע אותם בעבירות המיוחסות להם כדלקמן:

1. איסור הגרלות והימורים – עבירה לפי סעיף 225 לחוק העונשין התשל"ז- 1977.

2. איסור ביצוע פעולה ברכוש אסור, עבירה לפי סעיף 4 לחוק האיסור הלבנת הון, התש"ס-2000.

3. אי הודעה על פתיחת עסק במועד, עבירה לפי סעיף 215 א’ לפקודת מס הכנסה.
4. אי דיווח על הכנסה תוך שימוש במרמה ערמה ותחבולה, עבירה לפי סעיף 220 (5) לפקודת מס הכנסה.

ניתנה והודעה היום ט"ז אדר ב תשע"א, 22/03/2011 במעמד הנוכחים.

רפי ארניה, שופט

להמשך קריאה

בתי המשפט
בית משפט השלום הרצליה בשא001106/06
בתיק עיקרי: א 001386/06
בפני: כב’ הש’ אירית מני-גור תאריך: 12/07/2006

בעניין: 1. מיכאל האפרתי
2. רות האפרתי
3. TargetEye (ISRAEL) LTD
ע"י ב"כ עוה"ד א. שוטלנד מבקשים
נגד
1. אמנון ז’קונט
2. אלכס ויינשטיין
3. צבי קרוכמל
4. קרוכמל חקירות מיוחדות-שותפות בלתי רשומה
5. אליעזר פילוסוף
6. אברהם בללי
7. בללי- פילוסוף חקירות – שותפות בלתי רשומה
ע"י ב"כ קרן חיבל ואח’ משיבים

החלטה
המבקשים הינם נתבעים בתביעה כספית בתיק אזרחי 1386/06, והגישו בקשה זו בפניי למחיקה ודחייה על הסף. המבקשים 1 ו-2 עותרים למחוק את התביעה על הסף כנגדם, מחמת היעדר אפשרות להגיש תביעה נגדם בעודם מצויים בתחומי מדינת ישראל ומכח הליכי הסגרה. המבקשת 3 עותרת לדחות את התביעה על הסף, מחמת היעדר עילה והיעדר יריבות.
אדון בבקשות המבקשים בנפרד.

באשר לעתירת המבקשים 1 ו-2 : -
ככל העולה מפרטי הבקשה, המבקשים ניהלו עסקיהם בחו"ל משנת 2001 והחל משנת 2002 התגוררו בחו"ל דרך קבע. ביום 24.5.05 נעצרו המבקשים ונכלאו בלונדון לאור חשד למעורבותם במכירת תוכנת ניטור לגופים ממלכתיים ופרטיים בישראל. בחודש יולי 2005 נקטה מדינת ישראל כנגד המבקשים בהליכי הסגרה. במהלך חודש אוג’ 2005 התקיימו שני דיונים בביהמ"ש בלונדון, אשר בסופם נחתמה עיסקת טיעון בין המבקשים לבין פרקליטות המדינה. על פי הסכם זה, המבקשים ביטלו את הליך הערעור שהגישו בשאלת הסגרתם לישראל והוסגרו לישראל בכפוף לכך כי בקשת ההסגרה תכיל בחובה סעיף אישום אחד ויחיד והוא: "קשירת קשר לביצוע הונאה- CONSPIRACY TO DEFAUD".

ביום 14.3.06, הודו המבקשים באישומים שיוחסו להם בכתב האישום והורשעו באותן עבירות. במסגרת עיסקת הטיעון נגזרו על המבקשים עונשי מאסר בפועל, המבקש 1 נידון למאסר לתקופה בת שנתיים ימים, והמבקשת 2 לתקופת מאסר בת 4 שנים. כמו כן, חוייבו המבקשים לפצות פיצוי כספי את קורבנות מעשיהם האסורים, לרבות את משיב 1 הוא התובע בתביעה העיקרית בפנינו.

התביעה העיקרית נשוא בקשה זו הינה תביעה כספית שהגיש המשיב 1 כנגד המבקשים וכנגד משיבים 2-7, בעילות של פגיעה בפרטיות, הוצאת לשון הרע, עוולות מסחריות, פגיעה בזכויות יוצרים, עוולות נזקיות, והפרת חובה חקוקה והסכום הנתבע עולה עד כדי 600,000 ₪.

המבקשים טוענים כי על פי הוראות סעיף 17 (א’) לחוק ההסגרה התשי"ד- 1954 (להלן: "חוק ההסגרה"), ניתן להגביל את חופש תנועתו של המוסגר רק בגין הליכים פליליים הבאים לידי ביטוי בצו ההסגרה. הוראות אלה הם המבטאים את "עיקרון הייחוד", ועיקר טענתם של המבקשים כי סמכות השפיטה של ערכאות שיפוטיות בישראל מצומצמת ומוגבלת לא רק לסוג עבירות ההסגרה, אלא יש לפרש הגבלה זו ככזו החלה גם על הליכים אזרחיים ומכאן שביהמ"ש משולל כל סמכות לדון בתביעה הכספית שהגיש משיב 1. להמשך קריאה

בית משפט השלום בירושלים

ת"א 14383-06 פלונית ואח’ נ’ מדינת ישראל-הנהלת בתי המשפט ואח’

לפני כב’ השופטת תמר בר-אשר צבן

התובעים 1. פלונית
2. אלמוני
3. פלמוני, עו"ד

נגד

הנתבעות 1. מדינת ישראל – הנהלת בתי המשפט
2. דינטרנט פקסדין – מידע למשפטנים בע"מ

בא-כוח התובעים: עו"ד משה בראון
באת-כוח הנתבעת 1: עו"ד מינו אליאסיאן
בא-כוח הנתבעת 2: עו"ד גיל-עד זגר

לסיכומים בכתבי טענות (07-04-2011): תא 14383/06 פלונית נ’ דינטרנט – פקס דין מידע למשפטנים בע"מ – ב"כ עו"ד גיל-עד זגר שופטים: מוריס בן עטר, עו"ד: גיל-עד זגר
לתגובה בכתבי טענות (07-04-2011): תא 14383/06 פלונית נ’ דינטרנט – פקס דין מידע למשפטנים בע"מ – ב"כ עו"ד גיל-עד זגר שופטים: מוריס בן עטר, עו"ד: גיל-עד זגר

פסק דין

פסק-דין שניתן בערעור על-ידי הרכב של בית המשפט המחוזי, שעניינו סכסוך גירושין של התובע 3, עורך-דין במקצועו, פורסם באתר האינטרנט של הנתבעת 2, בעוד שפרטי בני הזוג ופרטים מזהים אחרים שלהם, נחשפו בו.

השאלות הטעונה הכרעה הן מי מבין הנתבעות, אם בכלל, אחראית לפרסום, והאם התובע 3 ושני ילדיו, התובעת 1 והתובע 2, זכאים לפיצוי בגין כך. אם ייקבע שהתשובה לכך חיובית, אזי נידרש להכריע גם בשאלת שיעור הפיצוי.

א. הערה על שמיעת התיק ומתן פסק הדין

2. תובענה זו, לרבות הראיות שנשמעו במסגרתה, נשמעו לפני כבוד השופט מוריס בן-עטר ז"ל, שנפטר בחודש פברואר 2011, לאחר שהצדדים הגישו את סיכומי טענותיהם, אך קודם למתן פסק הדין. בהתאם להנחייתה של נשיאת בית משפט זה, כבוד השופטת שולמית דותן, התיק הועבר אליי למתן פסק-דין.

תקנה 177 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שעניינה "רציפות הדיון", קובעת כי אם נמנע משופט לסיים את הדיון, רשאי שופט אחר לנהוג בעדויות כאילו הוא עצמו שמע אותן, ורשאי הוא להמשיך מן השלב שבו הפסיק קודמו. לפיכך, פסק הדין יינתן מבלי שהעדויות שנשמעו בפני כבוד השופט בן-עטר ז"ל תשמענה פעם נוספת (ע"א 534/69 אהרן שושני נ’ יפה אלזם ואח’, פ"ד כד(1) 145 (1970), בעמ’ 147; ע"א 79/72 האפוטרופוס לנכסי נפקדים נ’ פולק ואח’, פ"ד כז(1) 768 (1973) בעמ’ 773; ע"א 387/74 יוסף אברהם נ’ בתי מרגוע ומלונות "היוזם" בע"מ, פ"ד כט(1) 353 (1974), בעמ’ 356; ע"א 577/94 אורות ייצוג אמנים והפקות ואח’ נ’ גלי עטרי, פ"ד נא(5) 241 (1997) בעמ’ 249).

ב. עיקר העובדות

3. סכסוך גירושין בין התובע 3 (להלן – התובע), שהוא עורך-דין במקצועו, לבין גרושתו נדון בבית המשפט למשפחה, ולאחר שניתן פסק-דין, הגישו שני בני הזוג ערעורים על פסק הדין. הערעור נדון בבית המשפט המחוזי בירושלים בפני הרכב של שלושה שופטים, ופסק הדין, ניתן לקראת סוף חודש ינואר 2005 (להלן – פסק הדין. יוער, שכדי למנוע התחקוּת אחר פסק הדין ופרטיו, לא יוזכר בפסק-דין זה המועד המדויק שבו ניתן ואף לא נתונים מדויקים אחרים על אודותיו, מעבר למתחייב).

פסק הדין, המחזיק למעלה משלושים עמודים, עוסק באופן מעמיק ומקיף בסוגיות משפטיות רבות, העולות תדיר בסכסוכי גירושין, וזאת תוך דיון נרחב בפסיקת בית המשפט העליון באותן סוגיות, בעמדת המשפט העברי ובעמדת בתי הדין הרבניים בנושאים אלו. הדיון המשפטי בפסק הדין אף חורג מהמקרה שנדון במסגרתו, ועוסק בנושאים רבים, שעימם נמנים בין השאר, נושא פירוק השיתוף בנכסי בני הזוג, ובהם דירת המגורים תוך עיסוק בשאלות שעניינן מקרים שבהם יורה בית המשפט על חלוקה לא שוויונית של הדירה, ואופן חלוקת תשלומי משכנתה. כך גם עוסק פסק הדין בשאלות שעניינן חלוקת שוויו של מוניטין, חלוקת המיטלטלין, מזונות האישה, שאלת זכאותה ל"כתובתה" והשלכתם של "מעשי כיעור" על כך, מזונות הילדים, משמורת הילדים, לרבות הנושא של משמורת משותפת של שני ההורים, ועוד נושאים כיוצא באלו.

4. לקראת סוף חודש פברואר 2005, פנה אל התובע עורך-דין יעקב קצין, עמית למקצוע, והסב את תשומת ליבו לכך, שפסק הדין פורסם באתר האינטרנט של הנתבעת 2, בעוד שבו מופיעים פרטיהם המלאים של התובע וגרושתו, לרבות ציון שמותיהם המלאים, והכתובת המלאה של דירתם, עיסוקיהם, תאריכי הלידה שלהם ותאריכי הלידה של ילדיהם. התובע מיהר אל משרדו של עו"ד קצין, ושם ראה את פסק הדין שפורסם כמתואר. בעמוד הראשון של פסק הדין הופיעו שמות הצדדים בראשי תיבות, אך כבר בעמוד השני של פסק הדין הופיעו כל הפרטים המוזכרים.

5. כעבור מספר ימים, ביום 8.3.2005, שלח התובע מכתב אל הנתבעת 2, באמצעות הדואר ובאמצעות פקסימיליה, שבו עמד על כך שפרסום פסק הדין באופן שבו פורסם מהווה עבירה על החוק. לפיכך דרש התובע שיופסק פרסום פסק הדין באתר האינטרנט של הנתבעת 2, כל עוד כלולים בו הפרטים המזהים, וכן דרש את מחיקתם. במכתב זה גם ביקש התובע שהנתבעת 2 תפצה אותו ואת ילדיו בסך של 1,000,000 ₪. עוד הודיע התובע במכתבו, כי אם לא יימחקו הפרטים ולא יפוצה כמבוקש על-ידו, כי אז יגיש לבית המשפט תביעה בעניין. להמשך קריאה