פרגולות

לפני שלושה ימים חגגו בכל העולם את הקריסמס. אורות צבעוניים, שלג, עץ עם מתנות תחתיו. כל חנות או מסעדה ברחבי העולם מקושטות בצבעים אדום וירוק וסבאל’ה שמן עם מדי קטיפה אדומים בעל קול מצחיק, הו הו הו. הנוצרים משאירים חלב ועוגיות לסנטה קלאוס שבלילה הוא אמור כביכול לגלוש להם במורד הארובה ולהשאיר מתנות. אנחנו מסתפקים בלהשאיר כוס יין לאליהו וזהו. אולי תקבל אגוזים מתנה אם תמצא את האפיקומן. ואני חושבת לעצמי למה סנטה לא יכול לרדת במורד המרזבים שלנו ברחבי הארץ ולפרגן במתנה? בארץ אין לנו אח כי לא כזה קר. והוא מידי שמן לרדת בארובה אז למה לא דרך המרזב?

שמעתי על כזה מנהג אצל היהודים שגרים בחו"ל וחוגגים את חנוכה, שהם נותנים מתנה על כל יום. כלומר שמונה ימים – שמונה מתנות. שווה לא? אז למה פה אנחנו מקבלים מטבעות שוקולד ומקסימום חמישים שקלים מסבתא? משהו לחשוב עליו אין ספק. הרי הכי הגיוני שבארץ הקודש יחגגו את החגים בצורה הכי טובה ומספקת, לא פחות טובה מאשר בגולה. להם יש את החגים הכי מדליקים, אצלנו הכל זה עניין של תנאים. רוצה סופגנייה – קודם תדליק נרות, רוצה לקבל מתנה בפסח – תמצא את האפיקומן, רוצה מקום בגן עדן – תצום ביום כיפור. למה לעם היהודי שום דבר לא בא בקלות? טוב אולי כי אנחנו מתלוננים רוב הזמן..

מה שכן אנחנו זוכים לקשט את הסוכה שלנו בחג סוכות ולהכין את הקישוטים בעצמנו שזה די נחמד. מקביל כזה לחג המולד שמקשטים את העץ וגם פחות מלכלך. את הסוכה מרכיבים בחוץ ולא בתוך הבית, אפשר לאלתר סוכות מהירות ע"י שימוש בפרגולות עץ או פרגולות מתכת, מה שמזרז את העניין וחוסך מאתנו לסחוב קרשים או מוטות כבדים. לשבת בצהרי היום תחת הגגונים של הפרגולה וליהנות מהצל של הסתיו, לישון בסוכה תחת הכוכבים זה משהו שרק לנו יש, להתאוורר מהבית ולהתחבר לטבע ולרוחניות. יש משהו מיוחד בחגים שלנו אחרי הכל.